נפתלי נ' תלם וניב בע " מ 7 ספטמבר 2010

פסק דין

1.הנתבעת היא חברה שהיתה בעלת נכס מקרקעין בסמוך ליישוב שדה ורבורג ולמוסד בית ברל.

בעלי המניות בנתבעת הם אלה: 50% מהמניות – חברת וינטר גרדן (שאחד מבעלי המניות בה הוא אביגדור נפתלי);

25% מהמניות – מר משה דני;

25% מהמניות היו בבעלות מר אלי לוי, הועברו בשנת 2004 לאשתו, ירדנה לוי, וזו העבירה אותן בשנת 2006 לעו"ד אילן שמעוני, הרשום כבעל המניות הללו עד היום. לטענת אילן לוי, עו"ד שמעוני מחזיק במניות בנאמנות עבורו, להבטחת תשלום חוב שלו לעו"ד קשלס ולבנק לאומי.

המנהלים בנתבעת הם: אביגדור נפתלי, משה דני, ואלי לוי. אלי לוי הינו בעל 50% מזכויות הניהול בחברה.

2.נכס המקרקעין של הנתבעת היה ממושכן לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט, וזאת בגין חוב של חברת וינטר גרדן לבנק. החוב לבנק לא שולם, והבנק פתח אפוא בהליכי הוצל"פ למימוש המשכנתא על נכס המקרקעין של החברה. מונה כונס נכסים, והנכס נמכר, בהליכי ההוצל"פ, לחברת יהלומי איטליה בע"מ, במחיר 7,920,000 דולר, בתוספת מע"מ.

3.התובע, שהינו עורך דין, טוען בתביעתו כי הוא מלווה מזה מספר שנים את הנתבעת בייעוץ משפטי שוטף ובמשאים מתנים עם צדדים אחרים, וכי הוא ליווה את כל הטיפול בתיקים של הנתבעת, ואף פעל נמרצות לקשר בין הנתבעת לבין אותו גורם (יהלומי איטליה) שרכש את המקרקעין בסופו של דבר מכונס הנכסים. ביום 29/7/07 נחתם הסכם בין התובע והנתבעת, לפיו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט בסך 50,000 דולר בצירוף מע"מ, עבור ליווי וטיפול משפטי בחוזה מכירת הנכס. לאחר מימוש הנכס, וסילוק החוב לבנק, נותר עודף, והכונס העביר אפוא לטובת הנתבעת (לידי עו"ד דוד ששון, שייצג אותה בהליכים השונים) סך של 1,500,000₪. מתוך סכום זה העבירה הנתבעת לעו"ד ששון ולאחרים את הסכומים המגיעים להם תמורת עבודתם בקשר להליכים השונים. התובע דרש באותו מעמד מהנתבעת לקבל מסכום זה את ה-50,000$ המגיעים לו בהתאם להסכם. המנהלים האחרים בנתבעת (מר אביגדור נפתלי, שהוא אביו של התובע, ומר משה דני) הסכימו, אולם מר אלי לוי, שהוא בעל 50% מזכויות הניהול בנתבעת, התנגד. משום כך, שכרו של התובע לא שולם, ומכאן התביעה שבפניי, כנגד הנתבעת (החברה).

4.מי שהתגונן בשם הנתבעת הוא מר אלי לוי. הוא ביקש כי ביהמ"ש יתיר לו להגיש הגנה נגזרת בשם החברה-הנתבעת, לפי סעיף 203 לחוק החברות, וזאת משום שהנתבעת, לטענתו, נמנעת שלא בתום לב מלהתגונן כנגד התביעה, על אף שיכולה היא להתגונן ולהעלות כנגד התביעה הגנה טובה ומוצקה (לדעתו). בהחלטתי מיום 24/12/08 קיבלתי בקשתו זו, והתרתי לו להגיש בקשת רשות להתגונן נגזרת, בשם החברה-הנתבעת. בקשה כאמור אכן הוגשה, ולאחר דיון, ניתנה רשות להתגונן.

5.לגופו של ענין, טענת ההגנה העיקרית שמר לוי מעלה בשם הנתבעת היא, שאין מגיע לתובע שכר, משום שבניגוד לאמור בהסכם מיום 29/7/07, שכרו של התובע לא היה "עבור ליווי וטיפול משפטי בחוזה מכירת הנכס", כאמור בהסכם, אלא עבור מטלה שנטל על עצמו לגרום לכך שרוכשי הנכס (יהלומי איטליה, שהם לקוחות של משרדו) יבטלו ערעור שהגישו לביהמ"ש המחוזי על החלטת ראש ההוצל"פ לקיים התמחרות נוספת למכירת הנכס תחילה התקיימה התמחרות אחת, שבה זכתה יהלומי איטליה בנכס, תמורת מחיר של 4,780,000 דולר, בתוספת מע"מ. סמוך לאחר מכן הגיש מר אלי לוי בקשה לראש ההוצל"פ לקיים התמחרות נוספת, בנימוק שיש קונה פוטנציאלי המוכן להציע מחיר גבוה משמעותית מהמחיר הנ"ל. ראש ההוצל"פ קיבל את הבקשה והורה לקיים התמחרות חוזרת. יהלומי איטליה הגישו על החלטה זו בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א. לאחר מכן נתקיימה ההתמחרות הנוספת, וגם הפעם זכתה יהלומי איטליה בנכס, אך תמורת סך גבוה בהרבה, 7,920,000 דולר, בתוספת מע"מ. עם זאת, הערעור לביהמ"ש המחוזי לא בוטל. חברת יהלומי איטליה המשיכה בבר"ע שהוגשה על ידה, במגמה לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ על קיום התמחרות נוספת, ולזכות בנכס תמורת הסכום שנקבע בהתמחרות הראשונה, 4,780,000 דולר. (קודם לכל ההשתלשלות הזאת היתה גם התמחרות נוספת, הראשונה במספר, אך נוכח המחיר הנמוך שהושג בה, הודיע הכונס כי הנכס לא יימכר במחיר זה, ותתקיים התמחרות נוספת: סיכומי הנתבעת, פיסקה 28.5).. לטענת מר לוי, זו ולא אחרת ההתחייבות שהתובע נטל על עצמו, תמורת שכה"ט שסוכם, 50,000 דולר. בפועל, התובע לא עשה דבר בנדון, ולא שכנע את יהלומי איטליה לבטל את הבר"ע. יהלומי איטליה המשיכו בהליך הבר"ע עד תומו, וביהמ"ש נתן פס"ד הדוחה את הערעור לגופו. יהלומי איטליה הגישו בר"ע לביהמ"ש העליון, אולם הבקשה נדחתה.

תחילה התקיימה התמחרות אחת, שבה זכתה יהלומי איטליה בנכס, תמורת מחיר של 4,780,000 דולר, בתוספת מע"מ. סמוך לאחר מכן הגיש מר אלי לוי בקשה לראש ההוצל"פ לקיים התמחרות נוספת, בנימוק שיש קונה פוטנציאלי המוכן להציע מחיר גבוה משמעותית מהמחיר הנ"ל. ראש ההוצל"פ קיבל את הבקשה והורה לקיים התמחרות חוזרת. יהלומי איטליה הגישו על החלטה זו בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א. לאחר מכן נתקיימה ההתמחרות הנוספת, וגם הפעם זכתה יהלומי איטליה בנכס, אך תמורת סך גבוה בהרבה, 7,920,000 דולר, בתוספת מע"מ. עם זאת, הערעור לביהמ"ש המחוזי לא בוטל. חברת יהלומי איטליה המשיכה בבר"ע שהוגשה על ידה, במגמה לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ על קיום התמחרות נוספת, ולזכות בנכס תמורת הסכום שנקבע בהתמחרות הראשונה, 4,780,000 דולר. (קודם לכל ההשתלשלות הזאת היתה גם התמחרות נוספת, הראשונה במספר, אך נוכח המחיר הנמוך שהושג בה, הודיע הכונס כי הנכס לא יימכר במחיר זה, ותתקיים התמחרות נוספת: סיכומי הנתבעת, פיסקה 28.5).

במלים אחרות, לטענת מר לוי, התובע לא ביצע את העבודה שלמענה סוכם עימו על שכ"ט של 50,000 דולר.

מר לוי מעלה גם נימוקי הגנה נוספים, כגון שחתימתו שלו על ההסכם היתה כפופה לאישורו של עו"ד אילן שמעוני, אולם עו"ד שמעוני לא נתן את אישורו.

וכן העלה טענות בדבר ניגודי אינטרסים של התובע, וטענות כי לא פעל לטובת הנתבעת אלא לטובת אינטרסים אחרים.

6.להלן נוסח ההסכם מיום 29/7/07, שעליו מבוססת התביעה (נספח 17 לתצהיר ע"ר של התובע):

29/7/2007

לכבוד

חברת תלם וניב השקעות בע"מ

ע"י מנהליה:

מר משה דני